מעצר עד תום ההליכים לנאשם בחברות באוסרה בעלת זיקה לחמא"ס

בתאריך 28.10.08 נעצר המשיב ע"י כוחות הבטחון. עם סיום החקירה בעניינו והגשת כתב אישום נגדו עתרה התביעה הצבאית למעצרו עד תום ההליכים. בהחלטתו קבע ביהמ"ש שלא התגבשה תשתית ראייתית לכאורית ראויה לצורך הבקשה, ועל כן, בא לשחרורו את המשיב בתנאים מגבילים.

לא כך סברה התביעה הצבאית, כאשר דרשה בערר, להתערב בהחלטה דלעיל ולהורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים.

באמרתו מיום 28.10.08, שוטח המשיב את פעילותו במסגרות האסורות. הנה, עת מלאו לו 13 הצטרף המשיב לאוסרה הנקראת דאר אלקוראן אשר יש לה זיקה לתנועת חמא"ס. המשיב מעיד על עצמו כי באותה עת לא ידע כי הוא מצטרף לתנועה אסורה, אולם לימים משעמד על עובדה זו הוא עזב את האוסרה. וכדי להעמיד דברים על דיוקם, נדגיש את דברי המשיב עצמו: "התחלתי ללמוד בשנת 2003 בערך עד שנת 2005 בדאר אלקוראן והיא שייכת לחמא"ס ואחרי שידעתי שהיא שייכת לחמא"ס עזבתי אותה מיד..." .

דברים אלו של המשיב, הצליחו לשכנע את ביהמ"ש ומכאן קביעתו "בחרתי לתת אימון בגרסת הנאשם כאשר העובדה שמסר דברים אלו מיד כאשר נחקר מוסיפה לאמינות דבריו. עוד מוסיף לאמינות דבריו העובדה שבעיקרו של דבר עסק בלימוד דת ולא בסוג פעילות שעצם העיסוק בה היה צריך לעלות בו חשד שהוא עוסק בדבר שאינו כשר..." .אין ספק כי לדבריו של ביהמ"ש יש טעם מיוחד. הן משום העובדה כי לימודי הדת אינם נחשבים למסגרת אסורה והן משום העובדה כי מדובר במי אשר הצטרף לאוסרה זו כשהוא צעיר, וכשלא ידע "בין ארור המן לברוך מרדכי". לדבריו של ביהמ"ש, יש טעם נוסף, משום העובדה כי למעשה דאר אלקוראן לא נאסרה על פי צו המפקד הצבאי, אלא על פי מבחן הזיקה.

בנסיבות אלו ומשעררה התביעה על החלטת ביהמ"ש דלמטה, שבה הסנגוריה והעלתה טיעון זה תוך הצהרה כי אין כל בסיס לטענות התביעה, הואיל והמשיב היה מעורב אך ורק בלימודי הדת וכי לא ידע כלל כי הלימודים בהם הוא השתתף אסורים ומסוכנים לאזור.

אכן, בחינת אמרתו של המשיב, מעלה כי הוא למד משנת 2003 ועד שנת 2005 במסגרת אוסרת דאר אלקוראן. אולם, חרף מסקנת ביהמ"ש כי המשיב לא ידע ולא צריך היה לדעת שהוא מערב עצמו בעניינים שאינם כשרים, עולה במפורש מתוך אמרת המשיב כי הוא חזר למסגרת האסורה גם לאחר 2005. הנה, באמרתו: "התחלתי ללמוד במסגד עומר בן אלחטאב שנת 2003 ולא ידעתי כי שייכת לחמא"ס ולאחר שידעתי כי הינה שייכת לחמא"ס שנת 2005 עזבתי וחזרתי אליה (הדגשה שלי י.ח.)   אחרי שהגיע מסמך ממשרד האוקאף..." אין כל ספק כי בנסיבות הקיימות, אין בסיס איתן למסקנה אליה הזדרז ביהמ"ש להגיע. ייתכן כי בתחילה לא ידע המשיב כי הוא משתתף באוסרה השייכת לחמא"ס. אמנם הוא הזדרז לעזוב ובכך יתכן כי הציל את נפשו. יחד עם זאת, חזרתו לאוסרה לאחר מכן מעידה כאלף עדים על כך כי מתוך כוונת מכוון פעל, וכי עובדת היות האוסרה בעלת זיקה לחמא"ס לא שינתה עבורו דבר.

כאמור, עזב כביכול המשיב את לימודי הדת במהלך שנת 2005, אולם מאמרתו המשטרתית עולה כי הוא חזר למסגרת האסורה במהירות רבה. אומנם החזרה הייתה לכאורה לצורך השתתפות בתחרות אולם, לא נוכל להתעלם כי היה זה במסגרת חמא"ס. גם בנסיבות אלו מנסה המשיב להרחיק את עצמו מעט ממסגרת זו והוא קובע בהמשך " לא חזרתי אליה אחרי חזרתי מהעומרה בשנת 2006 ". אולם, כך מסתבר, כי עזיבת האוסרה לא הייתה לזמן ממושך, הואיל ובחודש רמדאן האחרון שוב חזר המשיב למסגרת זו. " עד חודש רמדאן האחרון כאשר ביצעתי רישום שמות אנשים לחפז אלקוראן בדאר אלקוראן השייך לחמא"ס במסגרת אוסרת חמא"ס ולא ידעתי כי תשפיע בצורה שלילית על המצב הפוליטי ואילו ידעתי הייתי עוזב..." .אומנם גם בשלב זה מציין המשיב כי הוא חזר רק כדי לבצע רישום אולם בהמשך מסתבר כי היה זה לתקופה של 5 ימים.

לדעתה של הסנגוריה אין בכל האמור לעיל כדי לסבך את המשיב בחברות בחמא"ס. מצד אחד הוא לא ידע, מצד שני הוא לא השתתף בפעילות ישירה ובקורס הנתמך באופן ישיר על ידי החמא"ס, ומצד שלישי תקופת ההתחככות הייתה קצרה ובלתי משמעותית. גם המשיב התבקש להתייחס לסוגיה זו, ובדבריו קבע "אף אחד לא גייס אותי בחמא"ס, אך נחשבתי על ידי האנשים כי אני חמא"ס אחרי שהשתתפתי בקורס הקוראן כלומר באוסרת תחפיז אלקוראן במסג עומר בן אלח'טאב." .

אם ניתן היה להניח כי שאלת מעורבותו של המשיב תצטמצם להשתתפות באוסרה, יבואו דבריו בהמשך ויעידו כי גם פעילות הייתה לו. הנה בשנת 2006, השתתף המשיב בתהלוכה של החמא"ס. על כך מעיד המשיב בעצמו "כן, השתתפתי בתהלוכה של חמא"ס שנת 2006 בסופה והתהלוכה הייתה ברמאללה והשתתפתי בה במקרה כשהסתובבתי ברחובות רמאללה" . השתתפות זו בתהלוכה של חמא"ס לא סיימה את פעילותו של המשיב, שכן גם בסמוך למעצרו השתתף המשיב באירוע, אשר במסגרתו חולקו מתנות למסיימי תיכון בכפרו, וכל זאת בשם החמא"ס. "אני לא קיבלתי את המתנות עזרתי בחלוקתם ואני יודע כי המתנות מדאר אלקוראן השייך לחמא"ס וידעתי זאת מהכתיבה הנמצאת על המתנות כי הינה מחמא"ס" .

אם התכוונה הסנגוריה לשכנע כי מסגרת חברותו של המשיב הייתה ערטילאית, דומני כי לנוכח כל האמור לעיל, אין לטענה זו על מה שתתבסס. המשיב צירף את עצמו במודע לאוסרת החמא"ס, צירף את עצמו במודע גם לפעילויותיה, ועל כן, קביעת ביהמ"ש כי לא הייתה למשיב את המודעות הנדרשת לצורך ההרשעה, אין לה על מה שתתבסס.

גם עד התביעה אשרף אל-עיס מתאר את מעורבותו של המשיב בחלוקת המתנות. אמנם, הוא מציין באמרתו את שמו של נזיה רפאעי, שעל פי הסנגוריה איננו המשיב, אולם, דומני כי גם בטענה זאת אין כל בסיס, הואיל ואין בצירוף המקרים הנ"ל כדי לנתק באופן מוחלט את הקשר של המשיב אל האירוע.

אשר על כן, ולנוכח כל המקובץ, סבור אני כי יש בכל המונח בפניי כדי תשתית ראייתית לכאורית ראויה לצורך ההליך.

וכלל הנוגעים הדברים לעילת המעצר, ציין ביהמ"ש דלמטה כי "מדובר בעבירות שברובן ישנות מלפני מספר שנים, דבר שיש בו כדי להחליש את אלמנט המסוכנות" . אולם, דומני כי עובדת מעורבותו של המשיב בפעילות האסורה, הן בסוף ספטמבר 2008 והן בסוף 2006, כמו גם פריסת פעילותו האחרת על פני תקופה ארוכה יחסית, יש בה כדי להעצים ולא כדי להחליש. אין כל ספק, כי המסגרת הראייתית שלפניי מעידה על רציפות, על המשכיות, על רצינות, על אינטנסיביות ועל רצון עז להיות חלק מהכלל התומך בחמא"ס ולתרום לו, ומכאן מסוכנותו.

לפיכך, הנני סבור כי החלטת ביהמ"ש לשחרר את המשיב בתנאים, אינה יפה לעניינינו, ועל כן, אני מבטלה ומורה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה היום, 1 בדצמבר 2008, ד' בכסלו התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: לש + ער התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: